ג'אגלינג ואנתרופוסופיה

מאת ג’יל

 

בשנים 97-01 למדתי חינוך אנתרופוסופי במכללת דוד ילין בירושלים.

באותן השנים כבר הייתי מחובר עמוק מאד לתחום הג’אגלינג, וכאשר התבקשתי כפרויקט סיכום לכתוב עבודה סמינריונית בחינוך, היה זה אך מתבקש שאקשר בין שני הנושאים.

העבודה הייתה מקיפה ובחנה את החינוך האנתרופוסופי, הג’אגלינג והקשר ביניהם.

כחלק מן העבודה, העברתי שאלון בין המחנכים בבתי הספר השונים על מנת לבדוק את השימוש בג’אגלינג בבתי הספר.

במאמר זה , הלקוח מתוך העבודה, אביא תקציר על החינוך האנתרופוסופי, הקשר האפשרי בין הג’אגלינג וחינוך זה, ואת הממצאים של השאלון שבחן את העבודה המעשית עם הג’אגלינג בבתי הספר.

החינוך האנתרופוסופי

האנתרופוסופיה חוקרת את מהות האדם ורואה באדם לא גוף פיזי בלבד, אלא ישות בעלת מספר ‘גופים’ אשר מתפתחים בהדרגה באדם, ובגילאים השונים באים לידי ביטוי בצורות שונות (ניתן אולי לומר בפשטות שהאדם איננו סתם גוש של בשר, אלא יש לו גם נפש ורוח..).

לפיכך מסתכלת האנתרופוסופיה על הילד המתבגר ומנסה להתאים את צורת החינוך שהוא יקבל להתפתחותו הפיזית, הנפשית והרוחית כאחד.

עד גיל שבע, מתפתח בעיקר הגוף הפיזי, ולכן העבודה עם הילדים בגן תכוון ברובה אל המקום הזה, הפיזי (לא תהיה לדוגמה עבודה על זיכרון). בגיל בית הספר היסודי, בגילאי 7-13, מתפתח הגוף האתרי, גוף החיים של הילד (המכיל בתוכו בין היתר גם את הטמפרמנט האישי של הילד), ואחר כך בגיל התיכון מתפתח הגוף האסטרלי.

מתוך הדברים האמורים, ישנה חשיבות רבה לעבודה בגיל בית הספר היסודי עם המערכת הרגשית, הריתמית, של הילד, הקשורה אל גוף החיים. הפנייה אל האינטלקט הנה מועטה ביותר, במיוחד בכיתות הנמוכות, ונעשית בדרך כלל בצורה עקיפה. קיימת מודעות גדולה לסביבה הפיזית בה נמצאים הילדים – צבע הקירות של הכיתות השונות, צורת הלוח, החומר ממנו עשויים הגירים והעפרונות של הילדים, גודל וצורת המחברת, ה’קישוטים’ של הכיתה (ציורים, בדים וכדומה) וכן הלאה.

בבתי הספר קיימת עבודה רבה הקשורה לאומנות – שירים , ריקודים, דקלומים, תנועות, ציורים, עבודה בצבעי מים, חימר, עץ, מוזיקה, נגינה ועוד, המהווים חלק בלתי נפרד מההווי היום יומי של כל כיתה. חשבון, תורה, כתיבה, קריאה, היסטוריה וכו’ – הכל נלמד בעזרת סיפורים, שירים, ציורים, בעזרת האומנות הפונה אל נפשו של הילד ולא אל שכלו האינטלקטואלי.

שיטת הלימוד המקובלת הנה פרונטלית בעיקרה, דבר הנובע אף הוא מתוך הראייה האנתרופוסופית – המורה הינו דמות סמכותית, מהותית ומשמעותית בחיי הילד המתפתח ומשמש כמגשר בין ה’עולם הגדול’ לבין הילד.

הלימוד נעשה בדרך כלל ב’בלוקים, כלומר נושא כלשהו המהווה את עיקר הלימוד למשך זמן מה (בדרך כלל בין שבועיים לשישה שבועות), ואחר כך עוברים לנושא אחר. ישנם בלוקים החוזרים על עצמם מספר פעמים בשנה , וכמובן שפרט לכך ישנם גם שיעורים שבועיים לאורך כל השנה (כגון מלאכה, שפות, תרגול חשבון בכיתות הגבוהות ועוד).

בדרך כלל נפתח היום ב’שיעור’ ראשי הנמשך כשעתים, אותו מעביר מחנך הכיתה.

השיעור הראשי מורכב משלושה חלקים עיקריים, הבאים לענות על הצורך בעבודה על שלושת התפקודים העיקריים באדם : הפיזי (הרצון בשפת האנתרופוסופיה), הרגש והמחשבה.

השיעור נפתח בעבודה ריתמית הפונה אל הרגש, הכוללת שירים, דקלומים ותנועה במרחב. חלק זה של השיעור ארוך במיוחד בכיתות הצעירות ונמשך 30-50 דקות.. אחר כך בא החלק המחשבתי (‘לימודי’), שבכיתות הצעירות יכול לכלול לעיתים סיפור בלבד. חלק זה קצר יחסית בכיתות הצעירות ואורך 15-20 דקות. אחר כך בא החלק של העשייה (הרצון), שבדרך כלל יהיה עבודה במחברת בנושא הנלמד, חלק האורך 20-40 דקות.

לאחר השיעור הראשי ישנן שיעורי מקצוע (שפות, אוריתמיה, מלאכה וכו’) און שיעורי מחנך נוספים.

השילוב הפוטנציאלי בין הג’אגלינג והחינוך האנתרופוסופי

ראינו כי מטרת החינוך האנתרופוסופי היא ללוות את הילד המתפתח, ולהעניק לו את המזון המתאים בכל גיל לרוחו, נפשו וגופו. אומנות הג’אגלינג יכולה לגעת באופן ישיר ובאופן עקיף בכל אחד מן החלקים המדוברים, קרי הרצון (העשייה), הרגש או המחשבה, או בכולם יחדיו.

אין ספק כי בג’אגלינג קיימת פעילות פיזית. השיטה האנתרופוסופית מעודדת פעילויות בהן הילד מעורב בצורה אקטיבית ולא פסיבית (דוגמה קלאסית לפעילות פסיבית הינה צפייה בטלביזיה..). על מנת ללהטט בשלושה כדורים, חייב הילד ללמוד להפעיל את גופו. כיצד לשלוט ביד ימין וביד שמאל, כיצד לתאם בין חלקים שונים של פעילות גופו בו זמנית, לדעת לשמור על שיווי משקל, לשלוט בעוצמת הזריקה של חפצים שונים, להסתובב במקום, להתכופף, להזדקף וכולי – אלה רק חלק מהפעילויות הפיזיות המחייבות את העוסק בג’אגלינג. בבתי ספר אנתרופוסופיים ברחבי העולם מקובלת שיטת ההתעמלות ‘בוטמר’ שפותחה על ידי רודולף שטיינר (אבי האנתרופוסופיה), ומורי בוטמר רבים משתמשים בג’אגלינג כעבודה פיזית על האלמנטים הנ”ל. הג’אגלינג משפר את זריזות הגוף, גמישותו וחופשיות התנועה. למעשה ניתן לומר כי הג’אגלינג עוזר לעוסק בו “להרגיש בבית” בתוך גופו, ומקנה לעוסק בו תחושה של שליטה פיזית, דבר בעל ערך רב כשלעצמו.

עבודה רבה מוקדשת בבית הספר היסודי לחלק הריתמי, הריגשי.. עבודה על מקצבים שונים במחיאות כפיים, רקיעות וכו’ נפוצה מאד בכיתות הנמוכות. והרי הג’אגלינג הוא כולו קצב. פנימי וחיצוני. לזרימה האינסופית של שלושה כדורים בצורת שמונה שוכב, כאשר הידיים זורקות ותופסות בזו אחר זו במקצב קבוע או משתנה בהתאם להחלטת המלהטט, יש נגיעה עמוקה למערכת הריגשית שלנו. זריקות הכדור השונות יוצרות באוויר צורות קלטיות הניתנות לתרגום בצורת רישום צורות, תחום אשר השימוש בו רווח באנתרופוסופיה, וכמובן שבכל דיקלום או שיר ניתן לשלב פעילות ריתמית מחזורית כמו הג’אגלינג, ולהפיח חיים בפזמון ישן ומוכר בעזרת שימוש בכמה אביזרי להטוטים תוך כדי שירה. כל זאת מבלי שהזכרתי עדיין את התרוממות הנפש וההרגשה הנפלאה המלווה את ההצלחה של ביצוע להטוט כלשהו, תחושה של איחוד בין הגוף והמערכת הריתמית, בין הפיזי העושה והנפש החיה את המתרחש.

ישנו גם קשר הדוק בין הג’אגלינג והמחשבה, קשר היכול לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים.

נתחיל באופן בו אנו לומדים לבצע להטוט כלשהו. ניתן ללמוד זאת בעזרת הגוף (פשוט לנסות ולזרוק, לתת לגוף לעשות את כל העבודה) וניתן ללמוד זאת גם בעזרת המחשבה – לראות את המסלול של הכדור באוויר עוד לפני שזרקתי, להיכן אצטרך להושיט את היד על מנת לתפוס ומה יהיה הצעד הבא שלי..? ניתן לחוש באופן ברור את ההבדל בין למידה פיזית ללמידה מחשבתית, וגם אם האנתרופוסופיה אינה דוגלת בגישה אל האינטלקט באופן ישיר בגילאים הצעירים, הרי עצם האפשרות לחוש בהבדל משאירה רושם פנימי עז.

כמו כן ניתן לראות את להטוטי הכדורים כסדרה חשבונית ! לכל סוג של זריקה יש מספר מסוים, המגדיר את גובה הזריקה, מהיכן יוצא הכדור ולהיכן הוא מגיע. קיימת חוקיות חשבונית ברורה וידועה המאפשרת להציג את כ ל התרגילים בכדורים בעזרת סדרה חשבונית.

נושאים פיזיקליים שונים כגון שיווי משקל, כוחות משיכה, מרכז כובד, כוחות מתיחה ועוד, ניתן ללמוד, להדגים ולחוות באופן חי וישיר מתוך הג’אגלינג.

ראינו אם כן כי הג’אגלינג יכול להתחבר לשלושת האספקטים המרכזיים בחינוך האנתרופוסופי, אך מלבד זאת ישנם יתרונות נוספים : הג’אגלינג יכול לשמש ככלי חברתי נפלא, תורם רבות לחיזוק בביטחון העצמי אצל העוסקים בו וכמובן מפתח שמחת חיים בריאה וחיונית.

גם מבחינה מעשית, קל יחסית למצוא את מקומו של הג’אגלינג בבית הספר האנתרופוסופי. בעוד שבמסגרות האחרות יושבים הילדים במרבית השיעורים ליד שולחנות ועוסקים בלימוד אינטלקטואלי כזה או אחר, בבית הספר האנתרופוסופי מתרחשת מדי יום ביומו תנועה במרחב של הילדים, במיוחד בחלק הריתמי של השיעור הראשי, והג’אגלינג יכול למצוא את מקומו בתוך היום באופן טבעי, מבלי להפריע למהלך היום התקין ומבלי ליצור מצב בו אנו המוציאים את הילדים מריכוז וקשב ופוגעים באווירת השיעור הכללית.

ממצאי השאלון למחנכים בדבר השימוש בג’אגלינג בכיתתם

במסגרת העבודה הועבר השאלון ל 19 מחנכים שונים ברחבי הארץ.

מתוכם 15 החזירו את השאלון והנתונים שלהלן מתייחסים לתשובות שהתקבלו מ 15 מחנכים אלו.

באופן כללי ניתן לומר כי התייחסות המחנכים לג’אגלינג ככלי חינוכי ולימודי הייתה חיובית מאד, אך לא כולם השתמשו בג’אגלינג במהלך עבודתם.

שאלה 1 – האם נעשה שימוש בג’אגלינג בכיתתך ?

9 מתוך 15 נשאלים (60%) ציינו כי עשו שימוש כלשהו בנושא ו 6 השיבו בשלילה.

שאלה 2 – למי שלא עשה בכך שימוש – מדוע לא נעשה שימוש בג’אגלינג ?

2 טרם הספיקו, 2 אינם מבינים מספיק בנושא ו 2 פשוט לא חשבו על כך.

שאלה 3 – למי שלא עשה בכך שימוש – האם היית מעוניין לעשות זאת בעתיד ?

כל השישה השיבו בחיוב !

שאלה 4  – מי היית רוצה שיעביר את נושא הג’אגלינג ?

רובם (5 מתוך 6) רצו לעשות זאת בעצמם יחד עם מורה מקצועי תומך (רק אחד מבין השישה רצה לעשות זאת על ידי מורה מקצועי בלבד).

שאלה 5 – למי שכן השתמש כבר בג’אגלינג – באילו כיתות נעשה השימוש ?

5 עשו זאת בכיתות א-ו

2 בכיתות א-ב (מחנכי כיתות ב..)

2 בכיתות ב-ד

שאלה 6 – תדירות השימוש בג’אגלינג

5 העבירו את הנושא בתקופה מרוכזת (בלוק) של מספר שבועות

3 עשו זאת מספר פעמים בשבוע באופן כזה או אחר

1 עשה זאת בשיעור חודשי.

שאלה 7 – מי העביר את הפעילות ?

8 עשו זאת בעצמם

1 עשה זאת בעזרת להטוטן מקצועי מחוץ לצוות בית הספר

שאלה 8 – סוג הג’אגלינג בו נעשה השימוש

בכיתות א-ג כולם השתמשו בשקיות עדשים (beanbags)

6 השתמשו בתרגילי שיווי משקל, בעיקר הליכה על קורה

3 עברו בכיתות הגבוהות יותר (ה’-ו’) לשימוש בכדורי ג’אגלינג.

2 השתמשו גם במקל פרח

1 עשה שימוש גם בהליכה על קביים

לא כולם ציינו כי ראו הבדל מהותי בין הכיתות השונות, אך 3 ענו כי בכיתות הגבוהות הייתה בברור דרישה מצד הילדים לדרגת קושי גבוהה יותר.

שאלה 9 – הערכת המורים את הג’אגלינג בבית הספר

8 ענו כי הג’אגלינג בבית הספר חיובי במידה רבה !

1 ענה כי השימוש בג’אגלינג סביר.

שאלה 10+11 – האם יש הבדל בין בנים לבנות  + מהו ההבדל ?

3 לא ראו כל הבדל

6 הבחינו כי יש הבדל , אך לא תמיד נמצאה תמימות דעים לגבי מהות השוני. היו שענו כי בנות מצליחות יותר והיו שענו שבנים. רובם הסכימו שבנים יותר מתלהבים, מעיזים יותר לנסות ובאים עם גישה חיובית יותר לנושא, אך הבנות מרוכזות יותר ומסודרות יותר בתוך הפעילות עצמה.

שאלה 12 – האם הילדים נענו לג’אגלינג בשמחה ?

8 – בשמחה רבה !

1 – ‘רק’ בשמחה..

שאלה 13 – הזמן המועדף במשך היום לפעילות

כולם מצאו כי הזמן הטוב ביותר לפעילות הוא בחלק הריתמי של השיעור הראשי (בערך בין השעות שמונה לתשע בבוקר), אם כי מחנך אחד מצא שגם בשיעור באמצע היום הייתה היענות טובה.

שאלה 14 – האם הג’אגלינג תרם לך כמורה ?

8  מצאו שהג’אגלינג תרם להם הרבה כמורים

רק 1 מצא כי הג’אגלינג תרם לו מעט כמורה

שאלה 15 – יועדה לכלל הנשאלים – האם כדאי להכניס את הג’אגלינג כחלק מהכשרת מורי וולדורף ?

13 ענו בחיוב !

1 לא יודע

1 לא השיב לשאלה זו.

המחנכים, מתוכם שמונה גברים ושבע נשים, כולם בגילאי 30-50 ושנות הוותק שלהם נעות בין שנתיים לשלוש עשרה שנה.